חז"ל עונים שעם ישראל בורח מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר ומדייקים את זה מזה שכתוב ויסעו ולא ויסע כמו שכתוב כשהם הולכים מים סוף מה שמעיד על כך שלמרות שה' אמר להם בשתי הפעמים לנסוע אצלנו הם בורחים ושם משה צריך להסיע אותם.

הרב ביאר שבאופן הזה, שנת השמיטה יוצרת איזון בין שתי גישותיהם המפורסמות של רבי ישמעאל ורבי שמעון. מצד אחד עבודה חקלאית במשך השנים אך יחד איתם שנה שבה החקלאי שובת,עוסק בתורה, ומפתח את עולמו הרוחני. בסופה של שנת השמיטה מגיע מעמד הקהל הגדול כרגע שיא בשנה הרוחנית הזו.

בשיעור הרב הסביר כי שניהם מבטאים את קדושת עם ישראל, יחד עם איסורי עריות.

מדוע דווקא נושאים אלו מבטאים קדושה?

הרב ביאר זאת על פי שני גישות: גישת הספיגה לגוף, וגישת ריסון התאוות.

הרב הסביר כי קורבן שלמים, חטאת, ועולה הם ביטויים לשלושה צדדים שונים שיש בעבודת ה'.

אך מה טעם קורבן העולה? וכיצד הטעם מסתדר עם חז"ל שאמרו שעולה כנגד ביטול מצוות עשה?

הרב ביאר שעולה בא כדרך התקרבות לקב"ה, ושזה נמדד בקיום מצוות עשה.

הרב ביאר כי ענן ואש מסמלים בתורה את השראת השכינה על הארץ. הרב ביסס את זה על תיאור ירידת הענן במקדש שלמה, ועל מעמד הר סיני.

הרב אף הסביר מדוע דווקא הענן מסמל השראת שכינה.

הרב ביאר מה מטרת המשכן והמקדש, על פי הפסוק יוצא הדופן: "אין בארון רק שני לוחות האבנים" (מלכים א, ח פסוק ט).

הרב הסביר כי הדבר שלכאורה חסר במקדש, הוא זה שמבטא את מטרת המקדש. והרב ביאר כיצד הרעיון הזה מתממש גם במעמד הר סיני.

הרב עונה לשאלה זו על פי מנהיגותו של אהרן בזמן חטא העגל לעומת מנהיגותו של משה. בזמן חטא העגל אהרן לא עמד בפרץ ונתן לעם לחטוא. ודאי שלא מדובר בחולשה ופגם של אהרן, אך מתבטאת כאן נקודה משמעותית באופיו של אהרן. אהרן הוא איש חסד ושלום, ולכן הוא גם נבחר להיות כהן. משה לעומתו מגיב בצורה תקיפה וקנאית ושובר את הלוחות, וזו האישיות שמתאימה להיות מנהיג במדבר.

לאחר מכן משה מתפלל על עם ישראל, ובכך מתגלית בו גדולה עצומה. משה יודע להיות תקיף כאשר עומד מול העם, ומתחנן כאשר עומד מול הקב"ה.

הרב ביאר את משמעות תפקידם באמצעות מיקומם על הגוף, והסביר איך הם נוגעים בנו כיום.

הרב ביאר את מטרת המשכן על פי הרמב"ן, ששם את הדגש על הקול היוצא מבין ארון העדות. ואת המקדש על פי הרמב"ם ששם את הדגש על עבודת התפילה והקורבנות.

הרב אף הסביר את מקור הרמב"ם לכך שקדושת המקדש לא בטלה.

לעומת זאת, לאחר חטא העגל (שמות לג, ב) ה' מבשר כי ישלח מלאך במקומו, ושם זה מתואר בצורה שלילית ביותר!

הרב התבסס על מדרש כדי לבאר מתי אדם יכול לחזור בתשובה על חטאיו. וכך ביאר את ההבדל בין שני תיאורי המלאך.

הרב ביאר מה הצורך בכל אחד מהם לבדו, ומה הקשר ביניהם. קשר שנותן לחוויית ההתגלות האלוקית בהר סיני תחושה ניצחית.

הרב מתייחס לחיסרון באמונה המבוססת על חוויה ניסית וכיצד ניתן להגיע לאמונה בת קיימא, על פי דברי הרמב"ן בעמד הר סיני.

הרב הסביר כיצד בדברי חז"ל מוכח ששמו של חג הפסח נובע מהבחירה בעם ישראל. הרב אף הסביר מדוע חג המצות מסמל את אהבת ה', חג החירות את עבודת ה' של כל יהודי, והאביב את האור לגויים.

לשאלה הראשונה הרב הביא מדרש שעסק בהבנת מידת הצדק האלוקי.

ולשאלה השנייה הרב הביא פסוק מתהילים שמלמד על תשובה עם נפילה שתבוא לאחריה.

השאלה המרחפת מעל כל ספר שמות, היא מדוע ירדו בנ"י לגלות מצרים. הרב הציג את גישת העונש, ואת גישת המקובלים, ולבסוף הציג גישה מחודשת המבוססת על הפסוקים "כור הברזל" ו"כי לי בני ישראל עבדים".

הרב הסביר כי התורה בחרה להאריך בזה, מפני שצוואתם להעלות את ארונם למצרים השפיע עמוקות על הסובבים אותם, כנען מצרים ובני יעקב.

הרב פירט את המסרים השונים העולים מכך, וחיבר את המסרים הללו לתהליך הגאולה המתרחש בימינו.

הרב הוסיף והסביר כי ניתן לראות את תהליך תיקון המידות שעובר על האחים, כשהם מגנים על בנה השני של רחל, ותיקונו של יוסף כשמתחשב באחיו ומנחמם.

בפרשה יש מסר נוסף, הפילוג בין עדות שונות בעם גורמת לחורבנו.

בסיפורנו ישנה תופעה חריגה שאיננה קיימת בשום מקום אחר בתורה. סיפורים רבים בתורה אפשר לקרוא בשני רבדים: פשט הסיפור, והסמליות שהסיפור מבטא. אך את סיפורנו לא ניתן להבין בלי להתייחס למשמעותו הסמלית. אם כן, המאבק בין יעקב לשרו של עשיו מסמל כי בכל מאבק פיזי טמון גם מאבק רוחני.

אך אם ציפינו שפציעתו של יעקב בגיד הנשה היא סמל לפציעה שתתרחש במפגש בין יעקב לעשיו, אנו מופתעים לגלות שיעקב יוצא מעשיו בלי פגע. המאבק בין יעקב לשרו של עשיו אינו מסמל את המפגש הקרוב של יעקב עם עשיו, אלא את המאבק המתמשך של עמ"י עם הגויים לאורך הגלות.

העניין הראשון הוא געגועיו וכיסופיו של יעקב לא"י, עוד בטרם יציאתו לגלות.

העניין השני הוא הוא ההבטחה של ה' ליעקב "הנה אנכי עמך", דהיינו שה' נמצא עם עמ"י גם בהיותם בגלות.

שני דברים אלו נכונים גם ביחס לגלות עמ"י, משום שמעשה אבות סימן לבנים.

השאלה ההיסטורית היא מדוע זיהו חז"ל את אדום עם מלכות רומי?

השאלה המחשבתית היא מתי אדם צריך לפעול כדי להגשים נבואה שקיבל?

השפעתה של החברה על האדם, ושכרו של מעשה חסד או מעשה אכזריות.

מתוך כך הרב עסק בהתנהגות חם, והסביר כיצד היא משקפת את שחיתות המוסר של דור המבול.

בהמשך הרב דיבר על כך שלומדים מאיסור עץ הדעת את רעיון הריסון העצמי שנדרש מהאדם.

והביא רעיון להסבר משמעות החרב המתהפכת.